תנעמי ואח' נ' משכן - בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ

החלטה

1.אמו של המבקש 1 (להלן: האם), כך נקבע בהליך משפטי בינה ובין המשיבה בשנת 2005, בעלת זכות חזקה בבית ברח' בן גוריון 62 באזור (להלן: הנכס). על כן הוחלט כי חרף משכון של המשיב (להלן: הבנק) על הנכס, האם לא תפונה בשארית חייה וכל הליך פינוי אחר – ואין מניעה כי המשיבה תנקוט הליך כזה – כפוף לזכות החזקה והשימוש שלה.

2.המבקש 1 מתגורר בנכס, במבנה אחר מזה של האם, וכזה שהמשיבה טוענת כי אינו חוקי. המבקש 2 הוא בנו ומתגורר עמו, מזה 22 שנים לפי הנטען. לטענת המבקשים המשיבה מבקשת לפנותם עתה על מנת למכור את הנכס. הם טוענים כי למשיבה אין זכות לפנותם, והם מטעימים כי לא היו צד להליכי הפינוי הקודמים. הבנק טוען מנגד, בתמצית, בתשובתו הסדורה, כי המבקשים היו צד להליך הקודם, כי איסור הפינוי חל ביחס לאם בלבד, ולא ביחס למבקשים, וכי ככלל אין מקום לעיכוב ביצועו של שטר משכון.

3.במעמד הדיון בבקשה הסכימו הצדדים לבוא בדברים לסיום הפרשה, אך ניסיונם לא צלח.

4.דין הבקשה להתקבל. יודגש מיד: סיכויי התביעה אינם נראים כטובים. ניכר כי המבקש 1 היה מעורב עד מאד בהליכים הקודמים, ובחלקם אף הוגדר כבעל דין. הליכי הפינוי הנוכחיים ודאי לא נפלו עליו כרעם ביום בהיר. יתרה מכך, בהתאם להחלטה בהליך הקודם, היחידה שהיא חסינה מפני פינוי היא האם, ולא צאצאיה, ובפרט כך כאשר לפי הנטען אלו מתגוררים במבנה אחר בנכס מזה של האם. כן יש לציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ובחוסר נקיון כפיים של המבקשים.

5.כל אלו ודאי נימוקים שבהצטברם יכולים היו להצדיק את דחיית הבקשה מניה וביה, ואם ראיתי להורות על קבלתה נובע הדבר משיקולי מאזן הנוחות. ראשית, המדובר בבית מגוריהם של המבקשים, ולדבריהם אין להם לאן לפנות אם יפונו. שנית, לא נראה כי הבנק יינזק באופן משמעותי אם לא יפונו המבקשים בתקופה הקרובה. אין מניעה, והמבקשים אינם עותרים בענין זה, כי הבנק ימכור את הנכס, כתפוס. שווי הנכס כפנוי מוערך על ידי שמאי מטעם הבנק ב-4.14 מיליון ₪. אם יימכר הנכס כתפוס ע"י המבקשת ירד ערכו כדי 3.3 מיליון ₪ (נספח 14 לתגובה). מובן שמכירתו כתפוס לא רק בחלקו האחד, בו מתגוררת האם, אלא גם בחלק שבו מתגוררים המבקשים תוביל להפחתה מסוימת נוספת בשווי. עם זאת, וזה העיקר, סכום החוב לבנק לעת הזו עומד על כ-1.4 מיליון ₪ (לא כולל הוצאות ושכ"ט הכונסת). אפילו ימכור הבנק את הנכס כתפוס, נראה כי יהיה בידו להיפרע מן החייבים, כפי שציינה ב"כ הבנק בהגינותה. הניזוקים מן המכירה הכפופה לחזקת המבקשים בנכס יהיו לכאורה בראש ובראשונה המבקשים עצמם וייתכן שיורשים אחרים של אבי המבקש 1 (לא ידוע על צדדי ג' אחרים; מובן שמי שייאלץ לשפות כל צד ג' ניזוק בגין ירידת שווי הנכס כתוצאה ממכירתו כתפוס גם על-ידי המבקשים הם המבקשים עצמם). מכאן שהבנק יכול לפעול למכירה טרם מיצוי בירור ההליך העיקרי, ולחלופין יכול הוא להמתין לסיום ההליך העיקרי ולמכור את הנכס אז; ואף במקרה של הוצאות נוספות שהן פרי העיכוב, יוכל לכאורה הבנק להיטיב את נזקיו. השיקול של הותרת המבקשים בביתם הוא אפוא בעל עוצמה מספקת, לפחות לעת הזו, כדי להצדיק את מתן הצו האוסר על פינויים.

6.נוכח האמור לעיל – ניתן צו האוסר על פינויים של המבקשים מן הנכס עד להכרעה בהליך העיקרי. למען הסר ספק, אין באמור כדי למנוע מן הבנק לפעול למימוש המשכון, תוך מכירת הנכס כתפוס בידי האם והמבקשים גם יחד. כן רשאי הבנק לעתור לביטול הצו במקרה של שינוי נסיבות מהותי. הצו יותנה בהפקדת התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום ובערבות צד ג' שאינו תאגיד בסכום של 5,000 ₪, להבטחת נזקי המשיב בגין הצו אם יתבטל או יפקע מסיבה אחרת, וזאת עד ליום 27.8.12, שאם לא כן יפקע הצו מאליו. בנסיבות העניין מובן כי אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ב, 08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: